© 2019 / Combatants for  Peace

office(at)cfpeace.org

פעם, כשהיה ילד ביריחו, שאיפת חייו של איימן הייתה לשבת בכלא. שם היה נוהג לבקר את אחיו  אחמד ואת ודודיו באינתיפדה הראשונה, ונראה היה לו שהישיבה בכלא היא ביטוי עליון של הקרבה למען המולדת שהוא כל כך אוהב.

האירוע המכונן ששינה את תפיסת עולמו התרחש בין האינתיפדות. בשנת 1996, באווירה מתוחה, יצאה קבוצה של צעירים מיריחו להשליך אבנים על התנחלות שכנה. איימן לא היה ביניהם.  אחמד אחיו, היה שם. כששב איימן הביתה, מצא את אביו עומד בפתח הבית. "אחמד נפצע", סיפר האב בקול שבור "יכול להיות שלא יחיה". לשאלת בנו הצעיר הסביר האב שאינו יכול ללכת לבית החולים לראות את בנו גוסס. 

אחמד שרד, אך משהו בתפיסת עולמו של איימן , היום בעל חנות בגדים ביריחו, השתנה לגמרי. האהבה למולדת נשארה, כמו גם הרצון לשחרר אותה. מה שעבר שינוי, הוא הדרך לעשות זאת. איימן עבר מחשיבה על אלימות כדרך למאבק לתפיסה של  אי אלימות. “מספיק דם נשפך" אמר לעצמו "צריכה להיות דרך אחרת".

בחיפוש אחר הדרך האחרת, פגש את "לוחמים לשלום". במפגשים הראשונים, היה מתווכח עם שותפיו הישראלים. היה לו קשה להבין שיש באמת ישראלים שגישתם דומה לשלו, שיש דרך משותפת לצעוד דרכה לפיתרון. ועדיין, הוא מודה, זהו מצב מורכב. באינתיפדה האחרונה, זו המכונה "אינתיפדת סכינים ודריסות" מצא עצמו חושב שאחד מילדיו יכול להיות הקורבן. "יש לי רגשות מעורבים בנושאים האלה", הוא מודה "אבל עכשיו הרגשות האלה הם נושא לדיאלוג".

השינוי לא היה קל לו, וגם היום הוא מוצא עצמו מתמודד. אבל היום, מתלווים אליו בכל צעדה של "לוחמים לשלום" גם אשתו ושני ילדיו, בני 12 ו-14, עבורם הוא רוצה חיים שונים מאלו שנגזרו עליו.

  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Twitter - Black Circle