© 2019 / Combatants for  Peace

office(at)cfpeace.org

באסם ארמין לא הצטרף ל"לוחמים לשלום" אחרי שאביר, בתו בת ה-10 נהרגה מירי של חייל ישראלי בפתח בית ספרה. הוא היה מייסד שותף של התנועה כבר ב2005,שנתיים קודם, לאחר ששוחרר משבע שנים בכלא הישראלי שם ריצה עונש מאסר על תכנון פיגוע בכוחות צה"ל. מאז, גם אחרי הטרגדיה הנוראה שפקדה את משפחתו, לא אחז בנשק.

ילדותו בחברון הייתה שזורה במראות של כאב: חיילים פולשים לבתים, ילדים- חברים נהרגים לידו. מתוך כך, צמח רצון עז לנקמה. בהתארגנות הצעירה שהקימו הם כינו עצמם "לוחמי חירות"; שאר העולם, כינה אותם "טרוריסטים". מיידוי אבנים עברו להשלכת רימונים על ג'יפים ישראלים. בגיל 18 נדון לשבע שנים בכלא. 

דווקא בעיצומה של תקרית השפלה ומכות רצח שהונחתו על ידי סוהריו,  נזכר בסרט על השואה בו צפה פעם. זכר שתחילה שמח על השמדת היהודים, ונזכר שאחר כך כאב עד דמעות. רק דאג להסתיר את דמעותיו מן הסוהרים שמן הסתם היו מתקשים להבין את כאבו על הכובש המדכא אותו. בסבך הרגשות הזה, החליט לנסות להבין מי הם היהודים ומה מניע אותם. מקור המידע העיקרי היה הסוהר שלו. 

מן השיחות המורכבות ביניהם צמחה חברות והעמיקה ההבנה ההדדית. התובנה הגיעה מהר: באסם בא לכדי מסקנה שהדרך היחידה לשלום היא באי-אלימות.

שחרורו הגיע בסמוך להסכמי אוסלו. כשהתקווה התחלפה באכזבה, החלה קבוצה של פעילים פלשתינים וישראלים שהאמינו במאבק לא-אלים להיפגש בסתר. כך נולדו "לוחמים לשלום". אלא שהמחויבות של באסם עמדה במבחן עליון- הרג בתו, שאיש לא נטל עליו אחריות ולא התנצל. עם זאת, באסם לא בחר בנקמה ולא חזר לאלימות. אחרי הכל,  הוא אומר, חייל אחד הרג אותה, לעומת מאה חיילים ישראלים לשעבר שבנו גינה על שמה בבית הספר בפתחו נהרגה. 

  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Twitter - Black Circle