© 2019 / Combatants for  Peace

office(at)cfpeace.org

הסיפור שלי מתחיל ב - 1910, כשסבי, אליהו בלומנפלד, צירף את חלקו בירושת הוריו לתרומות בעזרתם קנה יהושע חנקין את אדמות עמק יזרעאל.  סבי קנה שטח אדמה גדול במושב מרחביה אליה עבר יחד עם סבתי, מרים בלומנפלד, שהיתה הרופאה הראשונה בעמק. אימי נולדה במרחביה וזכתה לראות את הצבא התורכי חונה בחצר ביתם בנסיגתם מצבאות אלנבי, לחלות במחלת המלריה, ואת הצבא הבריטי שעזר לחקלאים להלחם במגיפת הארבה. 

אבי ואימי המשיכו במאמץ לתקומת המדינה, אימי כמורה ומתנדבת לצבא הבריטי (ATS)במצרים, ואבי כקצין בבריגדה היהודית, ולאחר מכן כאחד ממיסדיו של צה"ל בשנותיו הראשונות.

במלחמת יום כיפור, הצטרפתי כקצין מילואים לגדוד 51 של חטיבת גולני שעלתה לרמת הגולן במטרה להדוף את המתקפה הסורית בצפון. בתחילה האוייב היה רחוק - כשכיוונתי להרוג לא ראיתי את האוייב,    אך צרורות הכדורים שחלפו לידי והרגו עשרות מחברי היו מוחשיים מאוד. נפצעתי, ושלושה חודשי ריתוק למיטת בית החולים  נתנו לי זמן רב לחשוב על מהות המלחמה.   

לא חשתי מעולם שנאה לאוייב שמעבר לכוונת הרובה שאחזתי. כולנו חיילים בצבא העם.  נפגשנו בחזית כשכל אחד מאיתנו עשה את המעשה הנכון להגנת המולדת שלו, כפי שחונך.  

לאחר לימודים בארץ יצאתי לעולם הגדול.  עשרים שנה של חיים בצפון אמריקה לא הקהו כהוא זה את הקשר החזק שלי לארץ מולדתי.  חזרתי לארץ מפולגת, לארץ שהכיבוש הורס אותה. 

טקס יום הזכרון הישראלי-פלסטיני גרם לי להבין שאין טעם לחזרתי לארץ אם איני מצטרף לפעילות שתקרב בין ישראלים ופלסטינים לקראת פתרון הקונפליקט. 

הצטרפתי ללוחמים לשלום.  אני פעיל כשלוש שנים וכעת מתאם את קבוצת המרכז.  אני שוהה הרבה בשטחים הכבושים ותומך בתושבים הפלסטינים במאבקם בעוולות הכיבוש.  ככל שאני עד לסבל שהכיבוש וחלק מהמתנחלים גורמים ללפלסטינים, כן מתחזקת בי ההכרה שעצמאות אמיתית למדינת ישראל תושג רק לאחר השגת עצמאות אמיתית לתושבי השטחים הכבושים. כפי שהגנתי על מדינתי בקרבות החרמון במלחמת יום כיפור, כך אני מגן עליה עם לוחמים לשלום בהתנגדות לכיבוש יחד עם פלסטינים המאמינים בהתנגדות בלתי אלימה

  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Twitter - Black Circle