© 2019 / Combatants for  Peace

office(at)cfpeace.org

במאי 1967, אחרי שהמצרים מיקמו כוחות בסיני וסגרו את מיצרי טיראן,היה צפוי שתפרוץ מלחמה. 

גליה נסעה מביתה שבירושלים לקיבוץ נחל-עוז (על גבול עזה) כדי לעזור, אם תפרוץ מלחמה. היו לה חברים בקיבוץ,  ובעבר בילתה שם הרבה כמתנדבת.

לא היתה צפוייה התקפה ירדנית על ירושלים.

בקיבוץ לימדו אותה לירות ב'בזוקה'.  במהלך המלחמה, הקרב על עלי מונטר ברצועת עזה יצא מידי כוחות הצבא מתחומי נחל עוז. הטילו עליה לאייש טלפון שדה בשוחה על הגבול.

כמו רבים אחרים, גם היא נפעמה מהניצחון המפתיע , תוך 6 ימים,  וכמו רבים אחרים חשבה שהנה עכשיו יש לנו קלף מיקוח - השטחים הכבושים תמורת שלום עם ארצות ערב.

כשחזרה לירושלים, מיהרה ללכת עם חברים לראות את הגדה המערבית ואת הרי הגולן  "לפני שיחזירו אותם". אולם בתוך שנה הוקמה התנחלות בתוך חברון. גליה חתמה על עצומה נגד ההתנחלות.

זה היה האקט הפוליטי הראשון שלה. ואז,  התחילה ללמוד יותר על מה שקורה בשטחים הכבושים כך התחיל מה שהיום הוא 50 שנות פעילות למען שלום ומאבק נגד הכיבוש.

ערב אחד שלא יישכח הוא ה10 לפברואר 1983. אחרי הפגנת ה 400,000 של שלום עכשיו בתל אביב , בה דרשו המפגינים כי תוקם ועדת חקירה למעשי הטבח במחנות הפליטים סברה  ושתילה בלבנון, עזרה גליה לארגן בירושלים צעדה והפגנה של תנועת שלום עכשיו בדרישה להתפטרותו של שר הביטחון אריאל שרון. 

לכל אורך הצעדה משקיפים ימניים תקפו באלימות את המפגינים. לאחר שהסתיימה ההפגנה, קירבה גליה את המיניבוס שלה לכיוון ערימת השלטים שאסף אמיל.  בעודה ניגשת אל הדלת האחורית, היה הבזק של אור מסנוור, היא הושלכה אחורנית, ואז חושך מוחלט. כאשר האוויר התבהר, היא ראתה אנשים שכובים על הקרקע, מתרוממים לאט לאט. אחד מהם לא התרומם. היא לחשה 'קום, קום', אך אמיל לא קם. הוא היה מת. אנשים הכניסו את הפצועים למיניבוס שלה והיא הסיעה אותם לבית החולים שערי צדק הסמוך.

למרבה המזל דיוויד בעלה של גליה, רופא משפחה שהיה גם הוא פעיל בתנועה, נקרא לביקור בית באותו הערב. אחרת הוא היה זה שפותח את הדלת האחורית של המיניבוס להעמיס את השלטים. הדלת שעכשיו התנוססה עליה שורה של חורים מרסיסי רימון היד שהושלך.

  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Twitter - Black Circle