© 2019 / Combatants for  Peace

office(at)cfpeace.org

המפנה בחייו הפוליטיים של הלל ברדין התחולל בעיצומה של האינתיפדה הראשונה, במהלך שירות מילואים ביריחו כשהוא בן 53. מה שראה שם, באביב 1988, בלבל אותו מאד. בטלוויזיה, ראה המון ערבים זורקים אבנים;בשטח, פגש מ"כ שהציג בפניהם בקבוק עם מעט דלק שהקפיד לשמור ברשותו. הוא הסביר שזה מיועד למקרה שיצא לו להרוג פלשתיני, ויוכל בעזרת הבקבוק לשכנע את החוקרים שהפלשתיני יידה בקבוק מולוטוב. הוא גם הבטיח לצוות החיילים שבאו להחליף אותו שהם יצאו משירות המילואים משוכנעים שהפלשתינים הם אויבים מושבעים. 

זה לא מה שקרהלברדין. הפלשתינים, למרות האבנים ובקבוקי התבערה, דווקא היו בעיניו של ברדין אנשים רגילים והגונים. פעם, אף עזרו להם להתניעאת הג'יפ הצבאי שנתקע.

כששב משירות המילואים, יצא לחפש את המשפחה הפלשתינית בה פגש במהלך השירות. להפתעתו, הם דווקא שמחו לדבר איתו; בניגוד לטענה הישראלית שרווחה אז על רצונם של הפלשתינים להשליך את היהודים לים, הם דווקא טענו כי כל רצונם הוא מדינה משלהם לצד מדינת ישראל. כשחזר לשם שנית עם חברים ישראלים, קם לכבודם ממיטתו קשיש פלשתיני כחוש מכובד למראה, חיבק ושאל :"איפה הייתם? חיכינו לכם זמן כה רב". 

בשירות המילואים שהגיע אחרי הארועהמכונן ההוא, שיכנעברדין את מפקדו לאפשר לפלשתינים לקיים הפגנות לא אלימות, אם יצליח לאתר מנהיגים פלשתינים שיעודדו זאת. הוא נכשל. במקום זאת, מצא עצמו בכלא הצבאי. רשויות הצבא, לא התלהבו מן היוזמה שגילה. ברדין, מנגד, התאכזב מהלקח לפיו הצבא העדיף פלשתינים משליכי אבנים על פני הפגנות לא לאימות. מתוך ההתנסות והאכזבה האלו, נולדה פעילות רבת שנים. ברדין התגייס להקמתן של קבוצות דיאלוג ישראלי- פלשתיני בתריסר ערים, כפרים ומחנות פלשתינים. ההכרה המוחלטת ביכולת ובצורך של שני העמים לעבוד יחד, הובילו אותו ל"לוחמים לשלום". 

  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Twitter - Black Circle