© 2019 / Combatants for  Peace

office(at)cfpeace.org

כשהייתה קטנה נטע תמיד ידעה על המשפחה המתה של אמא, ששכנה בהר הרצל בעיקר. אמה איבדה אח ב-48', בעל ב-67' ובן-דוד בתאונה צבאית ב-77'. אחותה נותרה יתומה מאב כתינוקת בת חצי שנה. 

תמיד גדלה בידיעה שהחיים בארץ הם בצל מלחמה. בדמיונה זה נראה כסדרה של קרבות נוסח המערב הפרוע. 

היה לה ברור, עם זאת, שאנחנו בצד החותר לשלום. 

מאז שהיא זוכרת את עצמה הגיעה להפגנות של "המערך" רכובה על כתפיו של אביה. היא ידעה שיש כיבוש שצריך להסתיים, אך לא ידעה מהו כיבוש.

העימות הראשון של נטע עם "המצב" קרה הרחק מהארץ, כשגרה בברצלונה ונתקלה לעתים ביחס קשה וגס כלפיה בהיותה ישראלית. נטע מצאה את עצמה בעמדה מתגוננת ומגוננת, אחרי ששנים, בעיקר מאז רצח רבין, הייתה רגילה להיות רק בעמדה מבקרת. כשחזרה לארץ הרגישה שיש צביעות בכל המהלך הזה שלה. אמנם, היא הגנה על עמדתה ועל ארצה אל מול הבורות שהפגינו מבקרייה בספרד, אבל עדיין הרגישה שגם היא בורה - לא באמת יודעת מה זה הכיבוש, מה ריאלי, ומי הוזה...

אז הלכה יחד עם חברה ששכלה אב בפיגוע, להכיר מקרוב את השטחים הכבושים.

במפגש של "לוחמים לשלום" ראתה את המציאות לא דרך המדיה, לא דרך סיסמאות. נטע הביטה לאנשים בעיניים והתחלה להבין מאיפה צומחת המציאות הזו. 

נטע המשיכה להגיע לפעילויות, ואילו חברתה הצטרפה לפורום המשפחות השכולות. 

בנסיעה משותפת לאירלנד עם קבוצת ת"א-טול-כרם, כל אחד סיפר את הסיפור האישי שלו. בחורה פלסטינית סיפרה את הסיפור שלה, ובעודה מספרת נטע החלה דומעת בלי שליטה. עלתה בה ההבנה שמה שהיא שומעת זה את הסיפור של אמא שלה עצמה. התברר שאותה פלסטינית איבדה - בדיוק כמו אמה – אח, בעל ובן דוד. כשהיא סיימה, נטע הרגישה נבוכה. כי בעצם לא ביכתה את הסיפור של הפלסטינית בכלל. היא ביכתה את הסיפור של המשפחה שלה. מאז התחברה מאד לטקס ומקדישה אליו את מירב תשומת הלב בפעילותה בתנועה.

נוצרה בנטע ההבנה שכן, שותפות הגורל הזו היא משהו נוכח וקיים, וברגע שפוגשים בה, היא מנוף לשינוי.

  • Instagram - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Twitter - Black Circle